פעם, אבל לא כל כך מזמן, האחראית הכמעט בלעדית על הטיפול בילדים כמו גם על תפקודו התקין של משק הבית הייתה האישה במשפחה. האמא. האיש שלצידה גויס, בדרך כלל, לפעילות רק ברגעים קריטיים במיוחד. אמא טיפלה במשק הבית, גידלה, האכילה, גמלה מחיתולים, הלכה לפגוש את הגננת, המורה לחשבון והמחנכת. אבא, מצדו, היה אחראי לרוב על הפרנסה, לימד את הילדים לנסוע על אופניים בלי גלגלי עזר והצטרף לטקס הסיום של הטירונות בצבא. זה לא שאבא לא היה שם. הוא בהחלט היה, אבל באופן - איך לומר? ?נקודתי.
היום, אצל רבים מאיתנו, סיטואציה כזו נראית מופרכת. הנשים העצמאיות של היום הן גם אמהות אחרות. חשוב להדגיש כי הן לא דואגות או מעורבות פחות, אלא הן פשוט עושות עוד דברים, בדרך כלל, ומה שבולט יותר: ן לא עושות את לבדן. כי גם האבות של היום, נמצאים שם לרוב כבר מההתחלה: בקורס ההכנה ללידה, בבחירת צבע המיטה והשידה, כמשתתפים פעילים בחדר הלידה וכן כגורם משמעותי ותורם בסוגיות חינוכיות שונות.
"אבא של היום" לוקח לפעמים חופשת לידה, מאכיל, מחליף חיתולים, הולך לתת חיסונים בטיפת חלב ובעיקר - רוצה לדעת הרבה יותר ולהיות חלק מהיומיום של ילדיו ומשפחתו.
אז נא להכיר: המשפחה החדשה. ההגדרה הסוציולוגית-חברתית הזו, מתארת מודל משפחתי שוויוני בין הגבר לאישה בכל הקשור למטלות הבית וגידול הילדים. בדרך כלל, מדובר במשפחות בהן שני ההורים עובדים, לשניהם עולם פעיל ומלא משל עצמם, והם מנהלים את חייהם, כולל גידול הילדים וקיום המשפחה - בשותפות מוחלטת.
תינוק, גבר אישה
כראוי לשינויים גדולים, גם כנגד תופעת "המשפחה החדשה" קמו מקטרגים רבים - ואפילו לא מעט מקטרגות. אלה טוענים כי "אין ולא יהיה" שוויון מוחלט בין הגבר לאישה בכל הקשור למשימת ההורות, משום שזו דרכו של העולם. לדבריהם, תופעת הפמיניזם סחפה וסימאה את עיניהן של הנשים ממשימת חייהן העיקרית - שהיא גידול הילדים. שהרי נשים "מוכשרות" יותר לדעת למה התינוק בוכה ואיך להרגיע אותו, ואילו הגברים מוכשרים בעיקר לשחק עם הילדים אחרי העבודה, ולהיות שם בשבילם בעת צורך אמיתי.
"אין לכפות על הטבע האנושי את מה שהוא לא" - טוענים השמרנים, ומסבירים כי האינסטינקט האימהי הוא נחלתן הבלעדית של נשים, ולא ניתן למצוא לו מקבילה גברית. כנגד הדעה זו, כמעט מיותר לציין, יש לא מעט זוגות ומשפחות בישראל שמאמינים בשוויון מלא בין המינים, ולו ברמה הרעיונית.
סביר להניח שאצלכם בבית, כמו במשפחות רבות, המציאות נמצאת אי שם באמצע. את כאמא, וודאי ממלאת את רוב תפקידי ההורות, למרות שסביר להניח כי בן זוגך נמצא לצדך וחולק איתך בנטל, הרבה יותר מאשר אביך חלק עם אמך, למשל. ואילו אתה, אבא יקר, לא מבין אבות שלא לוקחים מהגן לפעמים, עושים אמבטיה וארוחת ערב כמעט כל יום, ואפילו עוזרים לבחור בגדים בבוקר.
לסיכום ביניים ניתן לומר, כי תופעת המשפחה החדשה אינה מהפך או תפנית חדה בתבניות היחסים בין נשים וגברים, אלא דווקא מקבלת ביטוי מוחצן יותר כחלק מהתגברות יחסי השוויון הכללים בין המינים. אבל למרות הכול, איכשהו, בכל הנוגע לטיפול בתינוקות, יש עדיין הבדלים בולטים בין גברים לנשים. למה? להלן כמה סיבות אפשריות.
נשים יודעות, גברים לומדים.
מדוע משימת ההורות אינה מובנת מאליה אצל גברים? מדוע נראה כי קל לו יותר לסמוך על זוגתו בכל הקשור לטיפול בתינוק? הפסיכולוגיה הקלאסית גורסת כי נשים נולדות וגדלות לתוך נשיותן, על כל המשתמע מכך במובן המיתי (מלשון מיתוס) - ובכך הן שונות לגמרי מגברים.
נשים "נולדות" עם ידיעה פנימית ברורה כי ביום מן הימים תהפוכנה לאמהות. הן מזדהות עם אימן המטפלת בהן ומרגישות לגיטימציה אישית וסביבתית לחוש רגשי אמהות כבר מגיל צעיר. בנים, לעומת זאת, גדלים תוך הדחקה של הרגש הזה והוא מתעורר אצלם - במידה והם "מודים" בו - רק בשלבים מאוחרים הרבה יותר.
הדוגמה הטריוויאלית ביותר היא המשחק בבובות. בנות משחקות בבובות ומטפלות בהן בדיוק כפי שאימן מטפלת בהן ובילדים האחרים במשפחה. כמה בנים ראיתם שעושים את זה? למרות שברור כי מדובר בסטריאוטיפים ארכאיים, הקושי הגדול הוא להשתחרר מהם, כמו מהנחות מוטעות רבות אחרות הקשורות להבדלים לכאורה בין גברים ונשים.
אבא רגיש
האבא "החדש" הוא ללא ספק תוצר משפחתי של "הגבר החדש" - שנתפס במילניום השלישי כגבר שעשה כברת דרך ארוכה בכל הקשור לשחרור מסטריאוטיפים. כבר מזמן הוא לא מאצ'ו מסוקס, שאין לו שום עניין בכל מה שנתפס כשייך לעולם הנשי. מדובר בגבר רגיש, שמביע את רגשותיו ללא חשש (ואפילו בוכה), ושרוצה לממש את אבהותו. גבר "אמיתי".
גם למציאות בשטח יש תפקיד מרכזי בשינוי. יותר נשים עובדות מחוץ לבית ובונות קריירה משגשגת, מה שדורש חלוקת תפקידים שוויונית יותר. למעשה, נשים רבות מצפות מבני זוגן להיות מעורבים הרבה יותר: בזוגיות, בענייני הבית, ובפרט בענייני הטיפול והגידול של הילדים.
גם לסביבה הקרובה והרחוקה יש תפקיד חשוב בתהליכי השינוי. המשפחה, החברים ובעצם "העולם", כפי שהוא משתקף באמצעי התקשורת השונים, בונים צפייה לשוויון ונותנים לגיטימציה לגברים להיות מעורבים הרבה יותר. כיום, יותר ויותר גברים כבר מצפים זאת מעצמם.
ולבסוף, גם הילדים של היום תורמים למצב. אבא שלא נמצא עם ילדיו בחיי היומיום, "זוכה" לביקורת חד משמעית מצדם. הם כבר יודעים איך זה נראה בבתים אחרים. יש מקום להשוואה.
לאור כל זאת, נעים לדעת כי מחקרים שנעשו בתחום מוכיחים כי למעורבות הגברית הגוברת בגידול הילדים, יש אכן סימוכין חיוביים מאוד במבחן התוצאה: ילדים שגדלים במסגרת משפחות שוויוניות, הופכים למבוגרים מאוזנים, יציבים וחזקים יותר מבחינת השלד הנפשי.
האינסטינקט האבהי, לסיכום, גם אם מדובר בצירוף מילים שנשמע הרבה פחות מאשר הצמד הנשי של המילים, הוא אינסטינקט אמיתי, חי וקיים. לא מעט גברים מגדלים לבד את ילדיהם, ועושים זאת בהצלחה שאינה פחותה מנשים העושות זאת במסגרת חד הורית.
אפשר לומר שהנקודה החשובה בכל הנוגע ליכולות האבהות, היא לתת לאינסטינקט הזה ?בין אם מדובר בחוש מולד או ברגש נרכש - לפרוץ ולהתפתח, וזאת מצד שני הגורמים הנוגעים בדבר - הוא, שלא ייבהל, והיא, שלא "תסרס". בהצלחה!
היום, אצל רבים מאיתנו, סיטואציה כזו נראית מופרכת. הנשים העצמאיות של היום הן גם אמהות אחרות. חשוב להדגיש כי הן לא דואגות או מעורבות פחות, אלא הן פשוט עושות עוד דברים, בדרך כלל, ומה שבולט יותר: ן לא עושות את לבדן. כי גם האבות של היום, נמצאים שם לרוב כבר מההתחלה: בקורס ההכנה ללידה, בבחירת צבע המיטה והשידה, כמשתתפים פעילים בחדר הלידה וכן כגורם משמעותי ותורם בסוגיות חינוכיות שונות.
"אבא של היום" לוקח לפעמים חופשת לידה, מאכיל, מחליף חיתולים, הולך לתת חיסונים בטיפת חלב ובעיקר - רוצה לדעת הרבה יותר ולהיות חלק מהיומיום של ילדיו ומשפחתו.
אז נא להכיר: המשפחה החדשה. ההגדרה הסוציולוגית-חברתית הזו, מתארת מודל משפחתי שוויוני בין הגבר לאישה בכל הקשור למטלות הבית וגידול הילדים. בדרך כלל, מדובר במשפחות בהן שני ההורים עובדים, לשניהם עולם פעיל ומלא משל עצמם, והם מנהלים את חייהם, כולל גידול הילדים וקיום המשפחה - בשותפות מוחלטת.
תינוק, גבר אישה
כראוי לשינויים גדולים, גם כנגד תופעת "המשפחה החדשה" קמו מקטרגים רבים - ואפילו לא מעט מקטרגות. אלה טוענים כי "אין ולא יהיה" שוויון מוחלט בין הגבר לאישה בכל הקשור למשימת ההורות, משום שזו דרכו של העולם. לדבריהם, תופעת הפמיניזם סחפה וסימאה את עיניהן של הנשים ממשימת חייהן העיקרית - שהיא גידול הילדים. שהרי נשים "מוכשרות" יותר לדעת למה התינוק בוכה ואיך להרגיע אותו, ואילו הגברים מוכשרים בעיקר לשחק עם הילדים אחרי העבודה, ולהיות שם בשבילם בעת צורך אמיתי.
"אין לכפות על הטבע האנושי את מה שהוא לא" - טוענים השמרנים, ומסבירים כי האינסטינקט האימהי הוא נחלתן הבלעדית של נשים, ולא ניתן למצוא לו מקבילה גברית. כנגד הדעה זו, כמעט מיותר לציין, יש לא מעט זוגות ומשפחות בישראל שמאמינים בשוויון מלא בין המינים, ולו ברמה הרעיונית.
סביר להניח שאצלכם בבית, כמו במשפחות רבות, המציאות נמצאת אי שם באמצע. את כאמא, וודאי ממלאת את רוב תפקידי ההורות, למרות שסביר להניח כי בן זוגך נמצא לצדך וחולק איתך בנטל, הרבה יותר מאשר אביך חלק עם אמך, למשל. ואילו אתה, אבא יקר, לא מבין אבות שלא לוקחים מהגן לפעמים, עושים אמבטיה וארוחת ערב כמעט כל יום, ואפילו עוזרים לבחור בגדים בבוקר.
לסיכום ביניים ניתן לומר, כי תופעת המשפחה החדשה אינה מהפך או תפנית חדה בתבניות היחסים בין נשים וגברים, אלא דווקא מקבלת ביטוי מוחצן יותר כחלק מהתגברות יחסי השוויון הכללים בין המינים. אבל למרות הכול, איכשהו, בכל הנוגע לטיפול בתינוקות, יש עדיין הבדלים בולטים בין גברים לנשים. למה? להלן כמה סיבות אפשריות.
נשים יודעות, גברים לומדים.
מדוע משימת ההורות אינה מובנת מאליה אצל גברים? מדוע נראה כי קל לו יותר לסמוך על זוגתו בכל הקשור לטיפול בתינוק? הפסיכולוגיה הקלאסית גורסת כי נשים נולדות וגדלות לתוך נשיותן, על כל המשתמע מכך במובן המיתי (מלשון מיתוס) - ובכך הן שונות לגמרי מגברים.
נשים "נולדות" עם ידיעה פנימית ברורה כי ביום מן הימים תהפוכנה לאמהות. הן מזדהות עם אימן המטפלת בהן ומרגישות לגיטימציה אישית וסביבתית לחוש רגשי אמהות כבר מגיל צעיר. בנים, לעומת זאת, גדלים תוך הדחקה של הרגש הזה והוא מתעורר אצלם - במידה והם "מודים" בו - רק בשלבים מאוחרים הרבה יותר.
הדוגמה הטריוויאלית ביותר היא המשחק בבובות. בנות משחקות בבובות ומטפלות בהן בדיוק כפי שאימן מטפלת בהן ובילדים האחרים במשפחה. כמה בנים ראיתם שעושים את זה? למרות שברור כי מדובר בסטריאוטיפים ארכאיים, הקושי הגדול הוא להשתחרר מהם, כמו מהנחות מוטעות רבות אחרות הקשורות להבדלים לכאורה בין גברים ונשים.
אבא רגיש
האבא "החדש" הוא ללא ספק תוצר משפחתי של "הגבר החדש" - שנתפס במילניום השלישי כגבר שעשה כברת דרך ארוכה בכל הקשור לשחרור מסטריאוטיפים. כבר מזמן הוא לא מאצ'ו מסוקס, שאין לו שום עניין בכל מה שנתפס כשייך לעולם הנשי. מדובר בגבר רגיש, שמביע את רגשותיו ללא חשש (ואפילו בוכה), ושרוצה לממש את אבהותו. גבר "אמיתי".
גם למציאות בשטח יש תפקיד מרכזי בשינוי. יותר נשים עובדות מחוץ לבית ובונות קריירה משגשגת, מה שדורש חלוקת תפקידים שוויונית יותר. למעשה, נשים רבות מצפות מבני זוגן להיות מעורבים הרבה יותר: בזוגיות, בענייני הבית, ובפרט בענייני הטיפול והגידול של הילדים.
גם לסביבה הקרובה והרחוקה יש תפקיד חשוב בתהליכי השינוי. המשפחה, החברים ובעצם "העולם", כפי שהוא משתקף באמצעי התקשורת השונים, בונים צפייה לשוויון ונותנים לגיטימציה לגברים להיות מעורבים הרבה יותר. כיום, יותר ויותר גברים כבר מצפים זאת מעצמם.
ולבסוף, גם הילדים של היום תורמים למצב. אבא שלא נמצא עם ילדיו בחיי היומיום, "זוכה" לביקורת חד משמעית מצדם. הם כבר יודעים איך זה נראה בבתים אחרים. יש מקום להשוואה.
לאור כל זאת, נעים לדעת כי מחקרים שנעשו בתחום מוכיחים כי למעורבות הגברית הגוברת בגידול הילדים, יש אכן סימוכין חיוביים מאוד במבחן התוצאה: ילדים שגדלים במסגרת משפחות שוויוניות, הופכים למבוגרים מאוזנים, יציבים וחזקים יותר מבחינת השלד הנפשי.
האינסטינקט האבהי, לסיכום, גם אם מדובר בצירוף מילים שנשמע הרבה פחות מאשר הצמד הנשי של המילים, הוא אינסטינקט אמיתי, חי וקיים. לא מעט גברים מגדלים לבד את ילדיהם, ועושים זאת בהצלחה שאינה פחותה מנשים העושות זאת במסגרת חד הורית.
אפשר לומר שהנקודה החשובה בכל הנוגע ליכולות האבהות, היא לתת לאינסטינקט הזה ?בין אם מדובר בחוש מולד או ברגש נרכש - לפרוץ ולהתפתח, וזאת מצד שני הגורמים הנוגעים בדבר - הוא, שלא ייבהל, והיא, שלא "תסרס". בהצלחה!
